מפגש

עשן ערב רחבי העיר הגיע,
אי שם במרחק ניגש בצייתנות מכוניות,
פתאום הבזיק לי, prozrachnyei anyemony,
באחד החלונות פונים ילדותי.

צל על העפעפיים. כתר דמיון
שוכב תלתלים… המשכתי לצעוק:
במהלכו התברר הרגע הקצר הזה,
שמעוררות המתות הגניחות שלנו.

עם הילדה ליד החלון החשוך
– חזיונות של גן עדן בתחנת sutolke –
יותר מפעם אחת שפגשתי עמקי שינה.

אבל למה היא הייתה עצובה?
אילו הייתי מחפש צללית ברורה?
אולי היא – ו בגן עדן אין אושר?..

ציון:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם חבריך:
מרינה צווטייבה
הוסף תגובה