בגני לוקסמבורג

ענפי פורחים נמוכים Lean,
מזרקה של סילון בריכת פטפטת,
בסמטאות המוצלות של כל הילדים, כל הילדים…
אודות ילדים על הדשא, למה הם לא שלי?

כאילו על כל ראש כתר
מן העיניים, שומרים על הילדים, לאהוב.
וכל אמא, כי מלטף ילדה,
אני רוצה לצעוק: “כל העולם כולו אתה!”

כמו פרפרי נערות בשמלות מגוונות,
כאן לריב, יש צחוק, יש עמלות הביתה…
ואמא לוחשת, בתור אחות עדינה:
– “תחשוב, הבן שלי”… – “מה שלומך! וזה שלי”…

אני אוהב נשים, הקרב שאינו מאוים,
ומי יודע איך לשמור חרב, ו חנית, –
אבל אני יודע, עריסה שבויה שרק
המשותף – נשים – האושר שלי!

לדרג אותו:
( 1 הערכה, מְמוּצָע 5 מ 5 )
שתף עם חבריך:
מרינה צווטאייבה
הוסף תגובה