כך יהיה

כמו ילד שקט, ליטפתי את החושך,
בקול מנומנם אינסוף מבט משוטט,
אתה נעמדת ליד החלון. במסדרון,
מישהו צעד פזיז – לא שלי!

הדלת נפתחה… זרם רוח קפוא…
ריח של רעננות, אושר… אזעקה נשכח…
רגע של שתיקה, ועכשיו על הסף
מישהו צוחק בחולשה – אני לא!

צל חשמלי, כמו קודם, רץ לאורך הקיר,
הרעש של התזמורת בתחתית זהירות והביל…
– “בואו למזג בלי מילים נשמותינו!”
אתה בהתרגשות לוחש – לא בשבילי!

– “כמה ספרים!.. חשבתי… אין צורך לפטר:
אז Uyutna – עכשיו שכחתי את כל המילים שאני”…
ראה הצל של חשמלית דוהרת
אנחנו יושבים על הספה איתך – לא אני!

הצבעה:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם החברים שלך:
מרינה צווטאייבה
השאר תגובה