אבל אהבה

לא אהבתי, אבל בכיתי. לא, לא אהבתי, אבל עדיין
אתה פשוט ציין בצל פנים מקסימים.
זה היה כל בשנתנו לא נראה לאהוב:
אין סיבות, כל ראיה.

רק ככה אנחנו מהנהנים מאולם הערב,
ברגע שאנו – וכמוך – הם הביאו אותו פסוק נוגה.
הערצת החוט אנחנו מחוברים חזקים,
האהבה – אחר.

אבל העומס נגמר, והתקרב בעדינות מישהו,
מי יכול לא להתפלל, אבל אהבתי. אל תמהרו לגנות!
אתה זוכר אותי הולך, בתור ההערה העדינה ביותר
התעוררות הנשמה.

בשנת הנשמה עצובה זה הלכת, בבית הנעול.
(אצלנו בבית,, האביב…) Zabyvshey אני לא קורא!
כל הרגעים שלך, מילאתי ​​אותך, חוץ
מאוד עצוב – לאהוב.

לדרג אותו:
( 1 הערכה, מְמוּצָע 2 מ 5 )
שתף עם חבריך:
מרינה צווטאייבה
הוסף תגובה