הִתאַבְּדוּת

היה ערב מוסיקה וחיבה,
כל בגינה הארץ פרח.
Into עין והקודר
אמא נראתה כל כך בהירה!
ובכן כשנעלמה בבריכה
והרגיעו מים,
הוא הבין – מחווה שרביט רוע
האשף שלה נרתע.
קרא הקוטג'ים הרחוקים שצבטו
בזוהר קרני ורוד…
הוא הבין – הוא היה לפני שמישהו,
עכשיו זה הפך להיות קבצן, אף אחד.
הוא צעק: “אמא!”, שוב ושוב,
אז הוא עשה את דרכו, הָמִים,
ליד המיטה הקטנה, בלי מילה
בקשר לזה, המומיה כי הבריכה.
כרית חמה מעל הסמל,
אבל מפחיד! – “אח, בא הביתה!”
…הוא בשקט בכה. פתאום מהמרפסת
הקול בא: “הילד שלי!”

…………………………………

המעטפה הצרה והאלגנטית
מצאנו אותה “מצטער”: “תמיד
אהבה ועצב – עזה ממוות”.
עזה ממוות… כי, על זה!..

לדרג אותו:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם חבריך:
מרינה צווטאייבה
הוסף תגובה