ברכות מהעגלה

זמזום חמור, כאמור לעיל – בניין,
בפעם האחרונה משתנית עגלה,
פעם אחרונה… אנחנו הולכים… להתראות,
שנת החורף שלי!

שנת החורף שלי, החלום שלי עד דמעות טובות,
אני המום על ידי הגורל שלך.
כך נגזר! אני לא צריך שום עול
על הכביש, ללא שינה.

ברכב רעש מתוק הנס של אמונה
וכדי בימים הרחוקים, עדיין מעורפל, לשחות.
העולם הוא כל כך רחב! אתה לא תשכח את זה
אני יכול להיות?

חושך Wagon כמו לחיצות כתף,
בחלון סילון מוזג ערפל…
החברה הרחוקה שלי, להבין – כל הנאומים האלה
הונאה עצמית!

הקצה החדש? בכל מקום להיאבק עם שעמום,
כל אותו צחוק נצנצים של אותו כוכב,
ויש, ככה, אני אהיה קמח מתוק
מחווה השקט שלכם.

9 יוני 1910

הצבעה:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם החברים שלך:
מרינה צווטאייבה
השאר תגובה