כשנפרדנו,

הלב שלי נושא שרשרות כבדות,
יצרת אותי.
ואני mocht’ מתערב בחיי,
נושא שאף כבד. *
שיר פרנקפורט

ששנינו אהבנו, כמו ילדים,
לעצב, ispytuya, играя,
אבל יש מישהו ברשת רעה
יש להציב, חיוך היתוך, –
והנה אנחנו על המזח, הוא,
אני יודע שלא העדן הנחשק,
אבל לדעת, ללא מילים אל הקבר
ואני לב להתעכב – לשלך.

סיפרת לי הכל – כל כך מוקדם!
ניחשתי את כל – כל כך מאוחר!
בליבם של הפצע הנצחי שלנו,
בעין השאלה השותקת,
האדמה של מדבר שאין לו,
ללא כוכב בשמים,
תעלומה עדינה שמע,
וזה הכוח לנצח לכפור.

אני אדבר עם בצל!
יקירתי, לשכוח שום שתן!
התמונה שלך היא נוע בצל
העפעפיים שלי ירד…
מתחיל להחשיך… משותף Zahlopnuli,
הגישה כולה הלילה…
Люблю тебя, רפאים ישנים,
אתה לבד – ו navek!

4 – 9 ינואר 1910

__________________
*”הלב שלי הוא נְחוּשְׁתַיִים כבד,
שעשית הסתבך.
החיים שלי על זה,
יש שאף אחד בשרשרת כבדה” (אוֹתוֹ.).

לדרג אותו:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם חבריך:
מרינה צווטאייבה
הוסף תגובה