אמא עם ספר

…חנוקה לחישה… פגיון נצנצים…
– “אמא, בנה לי בית לבנים!”
אמא חיבקה בהתרגשות אל הלב
נפח קטן.

…עיני כעס אורו בספירה:
“הנה אני, נסיכה, עבור סלע טוב!”
– “אמא, והים לא טובע ג'ירפה?”
נשמת אמא – רחוק!

– “אמא, מבט: עכביש לקציצות!”
הקול של הנזיפה לילדים איום.
אמא מתעוררת משינה בדיונית: יְלָדִים –
פרוזה מריר!

לדרג אותו:
( טרם התקבלו דירוגים )
לשתף עם חברים:
מרינה צווטאייבה
השאר תגובה