אמא על כר הדשא

הולכים ברגל עם אמה על כר הדשא,
ואתה זה לחש: “מתוק!
וכלה ביום, ולחיות אין בי כוח.
ילד, לדעת, גם מהקבר
אני אוהב אותך, כמו קודם, החוף!”

אתה בשקט הביט למטה,
פעמונים ב ולחצה חזק את היד.
כל פרחה שרו בערב מאי…
גייסתם עינית, הבן,
מה יבלבל הדמעות שלה שלך.

מרפסת מראה קטנה תפס מרחק,
גן וחלון עתיק של קוטג'ים לבנים,
Zasheptala אמא בוכה מרה:
“החבר שלי! כי אני לא יכול אחרת, –
עד סוף החוק, אנחנו רק לב!”

אל תהיה עצוב! מותה היה קל:
מוות לנשים מגלה טובה!
הנה תנומה מנעה ממנה הגריל,
ועכשיו הוא כבר ישן בעדינות
שם, בגן, איפה אלוהים ועננים.

ציון:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם חבריך:
מרינה צווטאייבה
הוסף תגובה