לתרגם:
פורטל משורר: מרינה צווטאייבה
לקרוא בהמשך: מפאתי למרכז - ברודסקי

אז אני מחדש בקרתי
אוהב את המקום הזה, צמחים בחצי האי,
חנויות עדן ומפעלי אולמות,
קיטור בנהר Paradise,
לחשתי שוב:
הנה אני שוב לרה תינוק.
אז אני מחדש רץ מלאיה Okhta דרך אלף קשתות.

לפני לי נהר
כרע תחת עשן רוק-פחם,
מאחורי החשמלית
רעם על הגשר ללא פגע,
וגדרות לבנים
אורו לפתע קדרות.
צָהֳרַיִים טוֹבִים, כאן פגשנו, נוער עני.

בפרברי ג'אז מברכים אותנו,
לשמוע בפרברי צינור,
דיקסילנד זהב
כובעים שחורים יפה, מקסים,
לא הנפש ולא בבשר -
צל על גרמופון המשפחה,
אם השמלה שלך פתאום נטוע עד סקסופון.

בעמם אדום בהיר
ומכוסים בפתחים, במדינה
אתה עומד על דעתך
על גשר סמוך שנתי irretrievable,
אוחז להתמודד זכוכית ריקה למחצה של לימונדה,
ושאגות מאחורי צינור צמח יקר.

צָהֳרַיִים טוֹבִים. ובכן, יש לנו פגישה.
עד אז אתה ערטילאי!
סמוך לשקיעה החדשה
נהיגת קורי ירי ממרחק.
עד אז אתה עני! כל כך הרבה שנים,
ודהר לשווא.
צָהֳרַיִים טוֹבִים, נעורי. אֱלוֹהִים, שאליה אתה יפה!

הגבעות קפואות
לטאטא מירוצי כלבים בשתיקה,
בין הביצות האדומות
יש שריקות trainsets,
על כביש ריק,
יערות נעלמים בעשן,
לעוף מונית, צפצפה ולחפש לשמיים.

זהו החורף שלנו.
פנס מודרני נראה לעין מוות,
לפניי לשרוף
אלף חלונות מסנוורות.
אני מזדקף הזעקה שלי,
אל הבתים הוא לא נתקל:
זהו דברי החורף שלנו לא יכולים לחזור אחורה.

שם למוות, לא,
לא מצאנו, לא מוצא.
מלידה ועד אור
כל יום לאן ללכת,
כמו מישהו משם
במחזות חדשים לחלוטין.
נסיגת כל. רק מותו של אחד מאיתנו אוספים.

כך, אין פרידות.
ישנו מפגש ענק.
כך, מישהו שאנחנו פתאום
בכתפי החיבוקים החושך,
ו, מלא חושך,
וחושך מוחלט ושקט,
כולנו עומדים על הנהר המבריק הקר.

באיזו קלות אנחנו נושמים,
מכיוון שצמחים דומים
בחיים של מישהו זר
אנו הופכים אור וצל
או יותר מזה -
זו הסיבה, כולנו מאבדים,
רצתי בחזרה אי פעם, אנחנו מוות גן עדן.

הנה אני שוב עובר
באותו גן עדן אור - עם התחנה עזב,
לפניי פועל,
כפות סגירה בערב החדש,
אדם אדום בהיר
המרחק מופיע הקשתות,
טבעות רוח נבה נבלים נוגהים תלוי.

איך חיים מהירים
בבניינים עדן שחור ולבן.
נחשים מלופפים,
שמים שותקים ורואי,
קרחון
עדיין זורחת ליד המזרקה,
שוזר הבוקר שלג, ומכונות טסות כל זמן.

איני,
שלושה פנסים מוארים,
כל כך הרבה שנים בחושך
ב שברי פועל שממה,
ואת זוהר שמים
יש הסתחררו מנוף?
איני? משהו ששינה לעד.

שורר מישהו חדש,
אלמוני, יפה, כל יכול.
על הכוויות המולדות,
אור נפרד, כחול כהה,
ומול כלבי ציד
אורות רחש - פרחים,
מישהו אי פעם הולך ליד הבתים החדשים בלבד.

כך, אין פרידות.
כך, אנו מתנצלים על כלום
מן המתים.
כך, אף אחד לא יחזיר לחורף.
זה נשאר אחד:
על הקרקע כדי להעביר ורגוע.
לא ניתן לשמור על קשר עם. עקיפה - היא רק אפשרי.

То, איפה אנחנו ממהרים,
זה גיהנום או גן עדן,
או פשוט חושך,
החושך, הכל ידוע,
בארץ יקרה,
מזמרים מתמידים של הנושא,
אם היא לא אוהבת? לא, אין לו שם.

זהו - חיי הנצח:
גשר מרשים, מילה בלתי פוסקת,
דוברות proplyvaniya,
האהבה התוססת, שורה ארוכה של פעם,
אורות קיטור
ו ויטרינות הזוהר, צלצול של חשמליות רחוקות,
התזה של מים קרים ליד המכנסיים שלך vechnoshirokih.

אני מברך את עצמי
עם גילוי מוקדם זה, איתך,
אני מברך את עצמך
עם גורל מר מפתיע,
הנהר הנצחי הזה,
עם השמים באספן יפה,
תיאור של הפסדים לחנויות הקהל השותקים.

לא השוכר של המקומות האלה,
לא מת, וכל מתווך,
לגמרי לבד
אתה צועק על עצמם אחרונים:
אף אחד לא ידע,
oboznalsya, שכחתי, רימה,
תודה לאל, חורף. כך, אני לא אחזור.

תודה לאל, זר.
אף אחד כאן אני לא מאשים.
שום דבר לא נמצא.
אני הולך, למהר, מקדים.
כמה קל לי עכשיו
זו הסיבה, כי אף אחד לא עזב.
תודה לאל, נשארתי על הקרקע ללא מולדת.

אני מברך את עצמי!
כמה שנים אני חי, אני לא צריך כלום.
כמה שנים אני חי,
איך לתת כוס לימונדה.
כמה פעמים אני חוזר - אם הבית לנעילה,
כמה אני אתן את המלנכוליה של הארובה הלבנה וגם של כלב הנובח.

רוב לקרוא שירים צוטאיבה:


כל שירה (תוכן לפי סדר אלפביתי)

השאר תגובה